ע"א 5920/14 שערי כרמיאל בע"מ נגד מנהל מיסוי מקרקעין חיפה - בית המשפט העליון

המערערת רכשה מקבץ דיור הכולל 3 בניינים אשר בהם 362 יחידות דיור ושטחי שירות.

בהתאם לתכנית המתאר הרלוונטית ייעוד המקרקעין הינו "דיור מיוחד - השכרה למשרד הקליטה" ולא ניתן לבצע בהם כל שימוש אחר ללא אישור הוועדה המקומית.

על פי הוראות התוכנית הבעלות ב"כל יחידות הדיור" כמכלול תהא של היזם ולא ניתן לפצלה לבעלות בדירות מסוימות ואף לא ב"מגדלים" נפרדים.

המחלוקת בין הצדדים הינה כיצד יש לחשב את מס הרכישה בו חויבה המערערת בגין עסקה זאת.

לגישת המערערת יש להשקיף את העסקה כעסקה לרכישת 362 דירות מגורים ועל כן, לטענתה, יש לחשב את מס הרכישה על כל דירה ודירה בהתאם להוראות סעיף 9(ג1א)(1) לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") בשילוב עם תקנה 2(2) לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)(מס רכישה) (להלן: "תקנות מס רכישה") ומאחר ושווי כל דירה נמוך מ- 969,300 ש"ח - יש להטיל מס רכישה על העסקה כולה בשיעור של 3.5%.

מנגד טוען המשיב כי המערערת לא רכשה זכות במקרקעין "שהם בנין או חלק ממנו שהוא דירת מגורים" אלא "זכות במקרקעין" שהיא מקבץ דיור שלם בין 3 בניינים. על כן, לטענתו, חלה על העסקה תקנה 2(1) לתקנות מס רכישה ועל פיה יש להטיל על כל העסקה מס רכישה בשיעור של 5% (שיעורי מס הרכישה הרלוונטיים במועד העסקה).

בית המשפט העליון קבע כי הכלל לעניין סיווג עסקאות לצרכי מס הינו התוכן הכלכלי והמהות האמיתית של העסקה הם שעומדים בבסיס החיוב במס ועל כן, נדחה הערעור ונפסק כי מדובר ברכישה של מקבץ דיור אחד שלם ולא ברכישת 362 דירות מגורים נפרדות.

לחץ כאן לע"א 5920/14 שערי כרמיאל בע"מ נגד מנהל מיסוי מקרקעין חיפה