ועדת ערר קיבלה את עמדת המוכרת וקבעה כי יש להקטין את הפחת משווי הרכישה רק אם הוא נדרש בפועל וזאת כדי למנוע ניכוי כפול של פחת, אך כאשר לא נדרש בפועל פחת אין להקטין את שווי הרכישה לצורך חישוב השבח, אחרת יוטל מס לא על השבח (רווח) האמיתי של המוכר - גישה אשר אינה עולה בקנה אחד עם תכלית דיני המס ועם חוק יסוד כבוד האדם אשר מגן על קניינו של האדם.

הועדה קבע כי על מנהל מיסוי מקרקעין מוטל נטל ההוכחה להראות כי מדובר בשטח גדול אשר חורג מן המקובל באזור בו נמכרה הדירה. הועדה אף קבע כי שטח של עד דונם אינו גדול דיו ורק במקרים מתאימים ומיוחדים יורשה המשיב לבצע פיצול אופקי של הנכס ולטעון כי המגרש אינו חלק מן הדירה.